הסגנונות שונים זה מזה יותר ממה שנדמה מהמפה. בדרום שותים לבן קר ליד דג אגם, במזרח אדום שמקררים קלות, ובפאתי ורונה מגיעים ליין כבד שדורש בשר בינוני-כבד וגבינה בשלה.

זו מפה לפי כיווני האגם, ולכל אזור יש כאן סגנון, מה אוכלים איתו ומה כדאי לדעת לפני ביקור. העמקה בכל יין בנפרד תמצאו בעמודים הייעודיים של האתר.

מהי מפת היין של אגם גארדה ואיך קוראים אותה?

המפה נקראת כמו מחוג שעון שמתחיל בדרום. בדרום יושבת לוגנה (Lugana), במזרח ברדולינו (Bardolino) וקוסטוצה (Custoza), מעט מזרחה משם ולפוליצ'לה (Valpolicella), במערב ולטנסי (Valtenesi) ובצפון טרנטינו (Trentino).

שלושה שמות שמבלבלים בתווית

קיארטו (Chiaretto) הוא סגנון רוזה ולא אזור. את הקיארטו מייצרים גם במזרח, מענבי קורווינה, וגם במערב, מענבי גרופלו (Groppello), והטעם שונה: במזרח קליל ופרחוני, במערב מלא ופלפלי יותר. הכיתוב Garda DOC הוא מטרייה רחבה שמשתרעת על כמה מחוזות, ולכן הוא אומר פחות מהשם הצר של האזור.

איך מתכננים לפי המפה

רוב המטיילים ישנים בחוף המזרחי או בדרום, ולכן לוגנה, ברדולינו וקוסטוצה נמצאות על הדרך. ולפוליצ'לה דורשת נסיעה ייעודית. המערב והצפון מתאימים למי שבונה את הטיול סביב האגם כולו, ועל הבחירה בין הצפון לדרום כתבנו כאן: צפון אגם גארדה או דרום האגם.

שאלה נפוצה היא אם צריך להבין ביין כדי ליהנות. לא. מספיק לבחור אזור אחד, לשבת בטעימה ולשאול את המארח מה הוא שותה עם ארוחת הערב.

מה טועמים בדרום האגם: לוגנה

לוגנה היא יין לבן יבש ומינרלי מענבי טורביאנה (Turbiana), שגדל על אדמת חרסית סביב סירמיונה (Sirmione), דסנזאנו דל גארדה (Desenzano del Garda), פסקיירה דל גארדה (Peschiera del Garda) ופוצולנגו. האזור משתרע על שני מחוזות, לומברדיה וונטו, ולכן תראו שני שמות מחוז על תוויות שונות.

הסגנון והאוכל

הלבן הזה רענן, עם חומציות נעימה ואף מלוחה קלה בסוף. הגרסאות הפשוטות שותים צעירות. הגרסאות המוגדרות כ-Superiore או Riserva מבשילות בבקבוק ומתאימות לאוכל עשיר יותר.

הצמד הקלאסי הוא דג אגם בגריל או בחמאה, ריזוטו דגים ופסטה עם ירקות. גבינה רכה ואנטיפסטי ירקות עובדים טוב גם הם.

איפה טועמים

הכי קל לשלב טעימה עם יום בסירמיונה: יש סיור כרמים עם טעימות לוגנה. מי שמעדיף משהו קצר יותר יכול לבחור טעימת חמישה יינות מקומיים בפסקיירה.

בדרום יש גם הרבה חלקות קטנות שמוכרות ישירות מהדלת. לא כולן פתוחות בלי תיאום, ולכן שולחים הודעה יום מראש.

מה טועמים בחוף המזרחי: ברדולינו, קיארטו וקוסטוצה?

החוף המזרחי הוא הלב של היין הקליל: ברדולינו האדום, קיארטו הרוזה וקוסטוצה הלבן. הם נמצאים בין לאציזה (Lazise), ברדולינו וגארדה (Garda), ובין פסקיירה לוולג'ו על המינצ'ו.

ברדולינו וקיארטו

ברדולינו הוא אדום קל מענבי קורווינה, רונדינלה ומולינארה (Molinara), עם פרי אדום ופלפל לבן. אפשר, ואפילו רצוי, לקרר אותו מעט. הוא לא יין לשבת איתו שעה מול קופסת שוקולד. הוא נועד לשולחן.

הקיארטו, הרוזה של האזור, הוא הסיבה שרבים באים. הוא חיוור, יבש ומתאים לאנטיפסטי, סלמי ודג אגם. טעימה בעיירה עצמה קלה: יש סיור כרמים עם יין ואוכל בברדולינו, ובלאציזה אפשר לטעום בעיר העתיקה בלי לנהוג בין יקבים.

קוסטוצה

קוסטוצה הוא לבן קל מתערובת ענבים מקומית, עם ארומה פרחונית ומרירות עדינה בסיום. הוא אזור קטן יחסית ושקט, בגבעות מורייניות ליד ולג'ו, ומתאים לצמד קלאסי: טורטליני ממולאים בגבינה או בבשר, מאוכלים בעיר ולג'ו על המינצ'ו (Valeggio sul Mincio).

על שאר הדברים שאוכלים באזור כתבנו כאן: מה אוכלים באגם גארדה.

האם כדאי לנסוע לוולפוליצ'לה ולאמרונה מהאגם?

כן, אם יש לכם יום פנוי ואתם אוהבים יין אדום עמוק. ולפוליצ'לה, ממזרח לאגם ומצפון-מערב לוורונה (Verona), היא אזור אחר לגמרי בטעם: אדום מלא, יבש וארוך.

ארבעה יינות מאותו כרם

מאותם ענבים יוצאים ארבעה סגנונות. ולפוליצ'לה הפשוט הוא קל ופירותי. ריפאסו (Ripasso) מקבל גוף ועומק מקליפות שנשארו מהאמרונה. רצ'יוטו (Recioto) הוא מתוק, מענבים מיובשים. אמרונה הוא היין היבש והכבד, שנעשה מענבים שהתייבשו חודשים לפני הכבישה ולכן עשיר ובעל אחוז אלכוהול גבוה.

מה אוכלים איתו

אמרונה מתאים לבשר בבישול ארוך, לריזוטו עשיר ולגבינה בשלה. הריפאסו יותר גמיש ועובד גם עם פסטה ברוטב בשר. אל תזמינו אמרונה לצד דג.

איך מארגנים

הנסיעה מחוף ברדולינו אורכת בערך חצי שעה עד ארבעים דקות, תלוי בתנועה. מי שלא רוצה לנהוג יכול לבחור סיור טעימות אמרונה עם הסעה מוורונה, או טעימה בכרמי ולפוליצ'לה. בסיור כזה אפשר לטעום בלי לשאול את מי שנוהג.

מה שותים בחוף המערבי: ולטנסי וגרופלו?

במערב, בגבעות שבין סאלו (Salo) למנרבה דל גארדה (Manerba del Garda), מייצרים את הולטנסי: רוזה וגם אדום מענבי גרופלו, זן מקומי שכמעט לא נמצא מחוץ לאזור. האזור כולל גם מוניגה (Moniga) ופדנגה (Padenghe).

הסגנון

הקיארטו של המערב הוא בדרך כלל כהה יותר מזה של המזרח, עם פלפל ופרי אדום. הגרופלו האדום קליל עד בינוני, פלפלי ובטעם תבלין. והוא פחות מוכר בישראל.

מה אוכלים איתו

הצמד המקומי הוא דג אגם, שמן זית מהגבעות וגבינות קלות. הרוזה עובד גם לפני ארוחה, כאפריטיף בחצר.

איך מגיעים

דרך הגבעות מתאימה לרכיבה: יש סיור אופניים חשמליים עם טעימת יין בגבעות הולטנסי. מי שלא רוצה לרכוב יכול לנהוג בכבישי הגבעות, שלעיתים צרים. על התנועה לאורך החוף המערבי כתבנו בנפרד: חניה באגם גארדה.

מה טועמים בצפון: טרנטינו, וינו סנטו וטרנטו דוק?

בצפון, סביב ריבה דל גארדה (Riva del Garda) וארקו (Arco), היין עובר לסגנון אחר: חומציות גבוהה, ספרקלינג ויין קינוח. זה אזור טרנטינו, והוא נשען על מזג אוויר הררי, כרמים בשיפוע ולילות קרירים.

וינו סנטו ונוזיולה

וינו סנטו טרנטינו (Vino Santo Trentino) הוא יין קינוח נדיר, מענבי נוזיולה (Nosiola) שמיובשים על מדפים עד אחרי החורף. הוא נמצא בעמק סביב קאבדינה וטובלינו, ולא תמיד זמין בחנויות סיטונאיות. אם אתם אוהבים יין מתוק, זה היין להזמין עם גבינה כחולה או קינוח שקדים.

טרנטו דוק והאדומים

טרנטו דוק (Trentodoc) הוא ספרקלינג בשיטה המסורתית, והבירה שלו היא טרנטו (Trento). הוא מתאים כאפריטיף. מרצמינו (Marzemino) ותרולדגו (Teroldego) הם האדומים שמזכירים לאן הגעתם: לא איטליה החמה, אלא שער אלפיני.

איך משלבים

מי שמגיע לריבה דל גארדה בכל מקרה יכול להוסיף טעימה בכרמי אגם לדרו, למשל סיור והטעמה בין הגפנים של אגם לדרו. הבחירה בין הצפון לדרום מתוארת בעמוד על איפה לישון באגם גארדה.

איך מבקרים ביקבים בפועל, ומה עם כשרות ונהיגה?

מזמינים מראש, ממנים נהג שלא טועם ומתכננים לא יותר משני יקבים ביום. זה עובד כמעט בכל אזור.

תיאום, שעות ועונה

יקבים רבים מקבלים מבקרים רק בתיאום, ושעות הצהריים או יום ראשון עלולים להיות סגורים. בבציר, בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, יש תנועה בכרמים ולפעמים פחות גמישות בלו"ז. כדאי לשאול בטעימה גם על האוכל, כי הרבה יקבים מגישים מנה קלה במחיר טעימה גבוה יותר, וזה הרבה יותר נעים מיין על קיבה ריקה.

נהיגה

מגבלת האלכוהול באיטליה נמוכה, ולנהגים חדשים אפס. אם אתם נוהגים, מחליפים נהג או עושים סיור מאורגן. בעיירות שבדרך יש אזורי ZTL (אזור מוגבל תנועה) שמצלמים לוחיות, ועל הנושא תמצאו כאן: ZTL באגם גארדה.

כשרות והבאת יין הביתה

רוב היינות והיקבים סביב האגם אינם כשרים, ושומרי כשרות צריכים לבדוק עם הגורם המוסמך לפני כל טעימה או קנייה. מי שרוצה להחזיר בקבוקים הביתה ימצא את הפרטים בעמוד הייעודי על הבאת יין ושמן זית לישראל.

מי שלא שותה

אפשר לשבת בחצר היקב, לטעום את הגבינות ואת מיץ הענבים, ולבקר בכרם. ילדים בדרך כלל מתקבלים בברכה, אך שווה לשאול בעת ההזמנה.

שאלות נפוצות

אילו יינות מייצרים סביב אגם גארדה?

לבן לוגנה בדרום, אדום קל ברדולינו וקיארטו רוזה במזרח, קוסטוצה לבן קל בדרום-מזרח, אמרונה וולפוליצ'לה בשולי ורונה, רוזה ולטנסי במערב, ויין קינוח וספרקלינג בצפון, באזור טרנטינו.

מה ההבדל בין קיארטו לברדולינו?

ברדולינו הוא האזור והיין האדום הקל. קיארטו הוא הרוזה של האזור. במערב האגם יש גם קיארטו מענבי גרופלו, בטעם עשיר יותר.

איזה יין הכי מתאים לדג אגם?

לוגנה או קיארטו קר. הם רעננים ואינם מכסים על הדג.

האם כדאי לנסוע לוולפוליצ'לה מאגם גארדה?

אם אוהבים אדום מלא, כן, ביום נפרד, רצוי בסיור מאורגן. מי שמעדיף יין קליל יסתפק בברדולינו ובלוגנה.

האם היינות באגם גארדה כשרים?

רוב היינות והיקבים אינם כשרים. שומרי כשרות צריכים לבדוק עם הגורם המוסמך לפני טעימה או קנייה.

אפשר לטעום יין בלי לנהוג?

כן: סיור מאורגן מורונה או מהאגם, טעימה בעיר העתיקה בלאציזה או בברדולינו, או סיור אופניים חשמליים בגבעות.

מתי הכי כדאי לבקר ביקבים?

מאביב עד סתיו. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו יש בציר, ולכן כדאי לתאם מראש.